פירוק שיתוף בדירה המגורים לפני שמגיעים להסכמה על כלל הרכוש – פסיקה של בית הדין הרבני

בית הדין הרבני

ב"ה

בית הדין האזורי נתניה

בפני כבוד הדיינים:
הרב שלמה שפירא
הרב אברהם מייזלס
הרב אריה אוריאל
אב בית דין
דיין
דיין
  תיק מספר: 920384/1‏ ב
תאריך: כ"ג בשבט התשע"ו 
02/02/2016
תובע פלוני 
בא כוח התובע עו"ד אילה תל־פז
נתבעת פלונית 
בא כוח הנתבעת עו"ד נאוה פרס
הנדון: גירושין, חלוקת רכוש – כריכה
נושא הדיון: הקדמת פירוק השיתוף בדירה לחלוקת כלל הרכוש

פסק דין

א. תיק זה מתנהל זה זמן רב לפני בית הדין. האישה וילדי הצדדים מתגוררים בבית השייך לצדדים והבעל מתגורר מחוץ לבית.

בתאריך כ"ז כסלו תשע"ג, 11/12/12, הוגשה לביה"ד תביעת האישה לשלום בית. בתאריך ג' טבת תשע"ג, 16/12/12, פתח הבעל תיק תביעה לגירושין וכרך בה ענייני רכוש ופירוק שיתוף בדירת הצדדים, מזונות אישה, מזונות ומשמורת ילדים.

בפסק דין ארוך ומנומק שהוצא ביום ל' בסיון תשע"ה (17.6.2015) דחה ביה"ד את תביעת שלום הבית של האישה וחייב את האישה להתגרש. ביה"ד אף קבע מועד לסידור גט ליום י"ג תמוז תשע"ה 30/06/15. ביה"ד קבע שהבעל פטור מתשלום הכתובה. ביה"ד הורה על פירוק השיתוף, מכירת הדירה וחלוקתה בחלקים שווים בין הצדדים. ביום שנקבע לסידור גט הופיעו הצדדים אך לא סודר גט מחמת סירוב האישה. האישה וב"כ הגישו ערעור על פסק דינו של בית הדין.

אחרי שניתן פסק דין הוגשו לביה"ד בקשה לדון בפירוק השיתוף בשאר הרכוש שצברו הצדדים, מועד הקרע נקבע לתאריך 13/12/2012.

בתיק זה לא קיים צו עיכוב ביצוע. לפיכך יש לחתור לסיום ההליכים המשפטיים בין בני הזוג ולהשיב את שלוות הנפש לכל אחד מהם.

הבעל דורש לערוך פירוק השיתוף בדירתם מידית, האישה דורשת להמתין עם פירוק השיתוף עד שיקבע וזכויות הצדדים בשאר הרכוש שנצבר.

ב. כידוע פסק השו"ע שבעל חייב במזונות וכסות אשתו ובמדור עבורה, אך במה דברים אמורים בשעה שהיא חיה ומתגוררת עמו. במצב שאינה מתגוררת עמו והוא פטור ממזונותיה וכסותה, פסק הרמ"א באבה"ע סימן ס"ט סעיף ד' בשם הר"ן שפטור גם מחיוב מדור. בנדון שלפנינו בני הזוג פרודים ומתגוררים בנפרד זה זמן. תביעת האישה לשלום בית נדחתה על ידי בית הדין. ממילא ברור ופשוט שאין הבעל חייב במדור אשתו, ובמצב זה הם כשני שותפים בדירה.

ישנה זכות טבעית המוקנית לכול שותף לדרוש את פירוק השותפות, כפי שמתברר מסוגית הגמרא בבבא בתרא דף יג. בדין חצר שאין בה דין חלוקה (מחמת קטנותה). וכתב הרשב"א בשו"ת חלק א סימן תתקנ"ו שכך ראו חכמים לתקן, וזו היא דרך הישר בין שותפים:

"ונראה לי טעמא דמילתא משום דדינא דגוד או אגוד ודינא דחלוקה לזמנים ידועים תקנתא היא, דאלו מדינא הוה לן למימר דאפילו חצר דלית בה שיעור חלוקה אלו רצה זה יטול חלקו. אלא משום עשיית הטוב והישר אי אפשר, ולפיכך תקנו להם או דינא דגוד או אגוד או דינא דחלוקת זמנים ידועים כדי שלא יפסידו זה על זה חלקם."

וכן כתב בשו"ת הרא"ש סימן צ"ח סעיף ג. והמבי"ט בקרית ספר שכנים א כתב שדין זה הוא מן התורה:

"מה שיש בו דין חלוקה כופין השותפין זה את זה לחלוק ושאין בו דין חלוקה יש בו דין גוד או איגוד או דירה לזמנים או שכירות לאחרים ונראה דכל זה הוא מן התורה."

ובשולחן ערוך חושן משפט הלכות חלוקת שותפות סימן קעא פסק "ביקש אחד מהשותפין לחלוק וליטול חלקו לבדו, אם יש באותו קרקע דין חלוקה כופה את שאר השותפין וחולקין עמו."

על הבעל מוטל חוב מזונות ילדים המגיע לסך של שלוש מאות אלף ₪. בגין חוב זה פנתה האישה להוצל"פ. בהוצל"פ הוצא נגד הבעל צו עיכוב יציאה מהארץ. לטענתו יכולתו לפרוע את חובו נפגעה מאוד שכן הבעל הוא אזרח בריטי שמתפרנס מעבודתו בחו"ל. פירעון החוב תלוי במכירת דירת הצדדים. מנגד טוענת האישה שיש להמתין במכירת הדירה שכן עם תום חלוקת הנכסים ואיזון המשאבים הכוללת ביניהם יתאפשר לה מבחינה כלכלית לרכוש את חלקו של הבעל בדירה.

מבחינה הלכתית טענה זו הרי היא כטענת דינא דבר מצרא המופיע בגמרא מסכת בבא מציעא דף קח. דין זה מבאר שלמצרן לרכוש הנמכר זכות ראשונים לרכוש את הנכס שעומד להימכר, ויסודו של דין זה נובע ממה שאמרה תורה בספר דברים פרק ו פסוק יח "ועשית הישר והטוב בעיני ה'" דין זה נפסק ברמב"ם בסוף הלכות שכנים פרק יד הלכה ה:

"כל הרוצה למכור קרקע ובאו שנים כל אחד מהן אומר אני אקח בדמים אלו, שכן וקרוב השכן קודם שגם זה בכלל הטוב והישר הוא. שלא צוו חכמים בדבר הזה אלא דרך חסידות ונפש טובה היא שעושה כך."

מלשון הרב מגיד משנה שם משמע שאף שהרמב"ם כתב צוו חכמים, למעשה זהו דין תורה:

"ועניין דין בן המצר הוא שתורתנו התמימה נתנה בתקון מדות האדם ובהנהגתו בעולם כללים באמירת קדושים תהיו וכן אמרה ועשית הישר והטוב והכוונה שיתנהג בהנהגה טובה וישרה עם בני אדם ולא היה מן הראוי בכל זה לצוות פרטים לפי שמצות התורה הם בכל עת ובכל זמן ובכל ענין ובהכרח חייב לעשות כן ומדות האדם והנהגתו מתחלפת לפי הזמן והאישיםוהחכמים ז"ל כתבו קצת פרטים מועילים נופלים תחת כללים אלו ומהם שעשו אותם בדין גמור ומהם לכתחילה ודרך חסידות והכל מדבריהם ז"ל ולזה אמרו חביבין דברי דודים יותר מיינה של תורה שנאמר כי טובים דודיך מיין."

דין זה של הקדמת המכירה לבר מצרא מכוון אל הקונה שבא לקנות מן המוכר. עליו מצווה תורה שיהיה טוב וישר ויניח למצרן לרכוש את הנכס שצמוד לנכס שלו, ובכך ירוויח בהגדלת שדהו או ביתו. ואילו המוכר עצמו אינו מצווה בכך, כל שיש לו הפסד כלשהו מן המכירה דווקא למצרן. הדוגמאות המובאות לכך בגמרא ב"מ קח: הן כשהמעות שמציע הלוקח המרוחק טובות יותר ממעות שמציע המצרן. והדוגמא הנוספת כשהלוקח המרוחק מציע לשלם מיד, והמצרן מבקש שימתין המוכר עד שיביא הוא את כספו לצורך הקניה:

הני זוזי טבי והני זוזי תקולי – לית ביה משום דינא דבר מצרא. הני ציירי והני שרי – לית ביה משום דינא דבר מצרא. אמר: איזיל ואטרח ואייתי זוזי – לא נטרינן ליה.

כך פסק השולחן ערוך חושן משפט הלכות מצרנות סימן קעה סעיף כג:

"הביאו המצרן והלוקח כל א' מעותיו, אם היו מעותיו של לוקח טובים משל מצרן, או שהיו ממהרים יותר לצאת בהוצאה, או שאלו צרורין וחתומין ואלו מותרין, בטל זכות המצרן. וה"ה אם קדם הלוקח ופרע, אין המצרן יכול לסלקו אלא בכעין מעותיו. הגה: והוא הדין בכל דבר שיש פסידא למוכר לא תקנו בזה זכות למצרן."

ועיין בפסקי דין רבניים, חלק ד עמוד 239, וחלק ה עמוד 19 שפסקו כדבר פשוט שכל שיש הפסד למוכר שוב אין דינא דבר מצרא.

גם הדין היסודי השייך לפירוק שיתוף, דין גוד או אגוד לא נאמר במקרה שהמבקש לקנות את חלק חברו אינו משלם מיד. כך פסק השולחן ערוך חושן משפט הלכות חלוקת שותפות סימן קעא סעיף טו:

"יש אומרים דלא אמרינן: גוד או אגוד, אלא בנתינת דמים מיד, אבל אם אמר: גוד ואמתין לך המעות שלשים יום או אגוד ותמתין לי המעות שלשים יום, אין שומעין לו, שיכול לומר לו: אני נוח לך ואתה קשה ממני."

הרי שנידון דידן בו מבקשת האישה עיכוב במכירת הדירה כדי שתוכל בעתיד לממש את זכותה לרכוש את חלק הבעל בדירה הוא ממש אחד המקרים המובאים בגמרא ובשו"ע כדוגמא למצב שאין בו דינא דבר מצרא

ההפסד שייגרם ושכבר נגרם לבעל מחמת עיכוב במכירה הוא ברור: ראשית אי־יכולתו לפרוע את חובותיו. ושנית המשך מגוריו בחלק התחתון של דירת המגורים. לאחר מכירת הדירה וקבלת חלקו יוכל הבעל לפרוע את חובותיו ולרכוש לעצמו מקום מגורים נאות, שם יוכל לשהות עם ילדיו.

מכירת הדירה תממש את פסק דינו של בית הדין לפירוק שיתוף. בפועל מאחר שעל הדירה להימכר קודם לגמר ההליך של איזון המשאבים, הרי שזהו פירוק שיתוף בשלבים. מושג זה הוא למעשה מושג משפטי.

חוק המקרקעין, תשכ"ט–1969 מכיר בהוראת סעיף 37א בעצם זכות שותף לפירוק שיתוף: "כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק שיתוף". לאורך השנים הכריעו בתי המשפט כי פירוק השיתוף אפשרי גם שיעשה בשלבים. בע"א 1692/97 נפסק כי –

"יש להתאים את התביעות לפירוק שיתוף לנסיבות המסוימות של המקרה, ובעיקר להתחשב במורכבות הדיון ובאופן שבו הטיפול או אי הטיפול בפירוק השיתוף עלולים להשפיע על הפתרון הכולל של הסכסוך."

וכן בתמ"ש 18218–10–10 צוטט הש' רובינשטיין:

"בבואו לבחון את סבירות השעייתה של הזכות הקניינית, על ביהמ"ש להתחשב בשורה של משתנים, לרבות הסיכוי להגיע להסדר כולל בתוך זמן סביר, הנזק העלול להיגרם למי מבני הזוג כתוצאה מהעיכוב, השלכות העיכוב על צדדים שלישיים, ושיקולים נוספים לפי הנסיבות הספציפיות."

לפיכך לאור הזמן הרב בו מתנהל התיק כשהאישה מתגוררת בבית הצדדים והבעל מנוע מלהתגורר בו, ולאור העובדה שאיזון המשאבים האחרים שבין הצדדים יכול לערוך זמן רב, אין להשהות פירוק השיתוף בבית.

לאור האמור לעיל, ביה"ד קובע:
א. הדירה ברעננה תימכר מידית ותמורתו תחולק בחלקים שווים בין בני הזוג.
ב. מכיוון שמצב היחסים שבין הצדדים אינו מאפשר טיפול משותף במכירת הדירה, ביה"ד ימנה את באי כוח הצדדים ככונסי נכסים למכירת הדירה.
ג. אם באת כוח האישה תסרב לשמש ככונס נכסים יחד עם ב"כ הבעל, ישקול ביה"ד למנות כונס נכסים חיצוני.
ד. על באת כוח האישה להודיע לביה"ד בתוך שבעה ימים האם תשמש ככונס נכסים למכירת הדירה.

הרב אריה אוריאל

עברתי על דברי הטעם שכתב ידידי הגר"א אוריאל שליט"א ואני בהחלט מסכים עם מסקנותיו, רק ברצוני להוסיף מספר דברים נחוצים.

בענין פירוק שיתוף קודם האיזון, קיים פס"ד של ביהמ"ש העליון, ברע"א 4358/01 (בר אל נ' בר אל), בו סיכם הנשיא (כתוארו אז) השופט א' ברק והתווה את הגישה הראויה בשאלת פירוק שיתוף קודם איזון:

"מהי הגישה הראויה בה צריך לנקוט ביהמ"ש...כאשר הוא מתבקש להורות על פירוק שיתוף בדירת המגורים של בני הזוג המתדיינים בפניו?

הגישה הראויה הינה כי יש לאפשר לביהמ"ש מרווח של גמישות דיונית בבואו להכריע בדבר הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך בין המדיינים בפניו"

דהיינו הפסיקה האזרחית הכירה במקרים בהם ראוי דווקא לקדם את פירוק השיתוף בדירת מגורי הצדדים, אף במחיר של אי־קבלת תמונה כלכלית מלאה, מקרים אלו הוגדרו במקומות בהם ההתדיינות עלולה להיות מורכבת וארוכה, ופירוק השיתוף יסייע להביא פתרון כגון, מקרים בהם הפירוק יסייע להבאת הסדר כולל, או מקרים בהם דחייה של הפירוק תביא ליצירת יתרון לא הוגן לצד שכנגד או גורמת לו להפסדים, או אפילו מספיק שמכבידה על הצד שכנגד.

כפי שכתב גם השופט א' מצא ע"א 1692/97 (גולדברג נ' גולדברג):

"אילו נוכחתי שבני הזוג מצויים לפני מהלך שיוביל, בתוך זמן לא רב לאיזון משאביהם, נוטה הייתי להיעתר לבקשה{ לעכב את פירוק השיתוף בדירת המגורים}. לא משום שסיכוייו של הערעור שבעיניי אינם גדולים, אלא מתוך התחשבות באינטרס של המבקשת להסדר רכושי כולל. אף עלי מקובל שכל אימת שהנסיבות מאפשרות את הדבר, ראוי לדון בפירוק השיתוף בדירתם של בני הזוג, לא כענין נפרד אלא במסגרת בירורן של כלל הסוגיות הרכושיות..."

כלומר, קיימת עדיפות לדון בדירת הצדדים במסגרת בירורן של כלל הסוגיות הרכושיות השנויות במחלוקת בין הצדדים.

עם זאת כאשר קיימות נסיבות מוצדקות יש להפריד את פירוק השיתוף בדירת הצדדים כאלמנט קנייני נפרד.

במקרה הנדון בפנינו קיימות בהחלט סיבות המצדיקות לזרז את פירוק השיתוף בדירת הצדדים, מאחר ודחיית פירוק השיתוף מכבידה מאד על חייו של אחד הצדדים [הבעל] באופן לא הוגן. כמו כן, מונעת ממנו לפרוע את חוב מזונות הילדים שהולך ומצטבר, בפרט כאשר נראה שהדיונים הרכושיים בתיק זה עלולים להימשך זמן רב ופירוק השיתוף בדירת המגורים יזרז את הסדרת יתר הנושאים הרכושיים המצויים בהתדיינות (ראה ע"א 736/85, לזר נ' לזר).

לאור האמור, כאמור אני מצטרף למסקנה שיש לבצע פירוק שיתוף בדירת הצדדים.

לכן קמה לצדדים או לאחר מהם הזכות לדרוש פירוק שיתוף מידית מכוח סעיף 37 לחוק המקרקעין.

יחד עם האמור קיים סעיף 40א (א) לחוק המקרקעין (תשכ"ט־1969) הקובע:

"החליט בית המשפט לפי סעיף 40, על פירוק השיתוף במקרקעין משותפים שהם דירה של בני הזוג המשמשת להם למגורים, בדרך של מכירה, לא יורה על ביצועה והמכירה תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחד המתאים לצרכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאימים לצרכיהם לתקופה שיקבע."

גם סעיף 10א. לחוק המיטלטלין (תשל"א־1971) קובע זאת.

לפיכך, היות ולבני הזוג ילדים משותפים קטינים הנמצאים במשמורתה של האם, ביה"ד חייב במסגרת פירוק השיתוף, ובמקביל להליך עצמו, להקדים ולדאוג למגורם של הקטינים קודם מימוש הפירוק.

לכן מימוש פירוק השיתוף ייעשה רק לאחר שימצא מדור ראוי לקטינים המניח את דעתו של ביה"ד.

לאור האמור, יש להוסיף למסקנות שכבר נקבעו כדלהלן:
א. כאמור, ביה"ד ימנה את ב"כ הצדדים למכירת דירת הצדדים.
ב. במקביל לאמור בסעיף א', ימנה ביה"ד כונס נכסים מטעמו שתפקידו יהיה להיות אחראי למציאת פתרון הולם למגורי הקטינים יחד עם אמם, שיניח את דעת ביה"ד.
ג. הליך פירוק השיתוף בדירת הצדדים, יחל מיד עם מתן החלטה זו, אולם הוא לא ימומש כל עוד יבוצע האמור בסעיף ב'.
ד. ביה"ד יוציא החלטה נוספת לאחר הודעת ב"כ האישה בתוך שבעה ימים, כאמור במסקנות.

הרב אברהם מייזלס

מצטרף למסקנות.

הרב שלמה שפירא – אב"ד

לאור האמור פוסק ביה"ד כדלהלן:
א. דירת הצדדים ברעננה, תימכר ותמורתה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים.
ב. זכות הצדדים לרכוש האחד את חלקו של השני בדירה. לאשה עומדת זכות ראשונית לרכישת חלקו של הבעל.
ג. ביה"ד ממנה את ב"כ הצדדים ככונסי נכסים למכירת הדירה.
ד. במידה וב"כ האשה תסרב לשמש ככונסת נכסים, ישקול ביה"ד למנות כונס נכסים חיצוני. על ב"כ האשה להודיע לביה"ד על הסכמתה בתוך שבעה ימים.
ה. במקביל לאמור בסעיף ג', ימנה ביה"ד כונס נכסים מטעמו שתפקידו יהיה להיות אחראי למציאת פתרון הולם למגורי הקטינים יחד עם אמם, שיניח את דעתו של ביה"ד.
ו. הליך פירוק השיתוף בדירת הצדדים יחל מיד עם מתן החלטה זו, אולם ההליך לא ימומש כל עוד לא יבוצע האמור בסעיף ה'.
ז. ביה"ד יוציא החלטה נוספת לאחר הודעת ב"כ האשה כאמור בסעיף ד'.

ניתן ביום כ"ג בשבט התשע"ו (02/02/2016).

הרב שלמה שפירא – אב"ד הרב אברהם מייזלס הרב אריה אוריאל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *