עדכון בנוגע לשינוי ההלכה בפסיקת המזונות על ידי בית המשפט העליון

לאחרונה הארץ סערה וגעשה עקב פסיקה חדשנית של בית המשפט העליון בעניין מזונות ילדים ומשמורת משותפת אשר מתקן עיוות דין של שנים  וקובע באשר לילדים שמעל גיל 6, במקרים בהם האם מרוויחה שכר דומה או גבוה מהאב, והמשמורת היא משותפת, תשא גם היא (האם) בדמי מזונות.

 

הפסיקה גררה תגובות רבות והתפרסמו כתבות רבות להלן מספר דוגמאות:

כתבה בעניין מזונות הילדים בערוץ השידור הציבורי "כאן"

כתבה ב"הארץ" הנוגעת לפסיקה החדשנית בעניין 

כתבה בפורטל "וואלה" בנוגע ל"מהפכת המזונות" שנקבעה בפסיקה האחרונה

מזונות ילדים משמורת משותפת

 

עקרונות פסה"ד של בית המשפט העליון בעניין מזונות ילדים ומשמורת משותפת בזעיר אנפין:

א. חייבת להיות משמורת פיזית משותפת של הקטינים וזמני שהות שווים.   

 

ב. הדין העברי מחייב את האב במזונות קטינים בסך של 1200-1300 שקלים.

 

ג. במשמורת משותפת קיימת פגיעה בטובת הקטינים כאשר הם בחזקת האב.  

 

ד. הדין העברי מטיל על האב חובה אבסולוטית לתשלום מזונות כאשר הקטינים הינם בגיל 0-6.

 

החידוש בפסיקת בית המשפט העליון: שמעתה ואילך לא יחול הדין העברי באופן גורף ויש להתחשב בהכנסות האם כאשר מדובר במשמורת משותפת בעיקר מגיל 6 ואילך.   

 

לאחרונה ניתן פסק דין בבית הדין הרבני, אשר אינו עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון, וככל הנראה סוגיה זו שלפנינו תמשיך להעסיק את בתי הדין ובתי המשפט וכן את ערכאות הערעור.

 

אגב להזכירכם לאחרונה פרסמנו מאמר נרחב בנוגע להפחתה או שלילה מזונות של ילדים מורדים.

 

פסק הדין עשוי לשנות את העדיפות בבחירת הערכאה הדיונית בנושא מזונות ילדים

מהאמור לעיל עולה לכאורה כי בשלב זה קיימת עדיפות לאב להיתדיין בעניין מזונות ילדים בבית המשפט לענייני משפחה ולא בבית הדין הרבני - דבר כשלעצמו מהווה שינוי מהותי במצב העובדתי והמשפטי שהיה נהוג עד כה. 

 

עד כה נהוג היה לחשוב שלאבות מומלץ וכדאי להיתדיין בענייני מזונות ילדים בבית הדין הרבני, ואילו לאמהות מומלץ היה להיתדיין בעניינים אלו בבית המשפט לענייני משפחה. 

 

קטגוריות הגילאים על פי הדין העברי:

0-6: קטיני קטינים - חובה אבסולטית על האב לתשלום דמי  מזונות ילדים.

 

6-15: קטינים - אין חובה מוחלטת על האב לתשלום דמי מזונות אלא מדין צדקה כאשר הילדים נצרכים. 

 

15-18: דין צדקה כאשר שני ההורים אמורים לשאת בנטל מזונות הילדים באופן שווה. 

 

יצויין כי בית הדין הרבני קבע בפסיקותיו כי אין המונח "דין צדקה" נתון לשיקול דעת ומכאן כי המדובר בחובת האב בעיקר. 

"מתנכרים לאבא": על שלילת מזונות מילדים

מאמר חדש פרי עטו של עו"ד ליאור לב פורסם ב  YNET

בנושא של שלילת מזונות מילדים אשר מתנכרים לאב 

את המאמר ניתן לקרוא  ב YNET בלחיצה על שורה זו

בנוסף, ראוי לציין כי למעשה המאמר שפורסם בידיעות אחרונות הוא תקציר של מאמר מלא וארוך יותר, אשר כולל הפניות וציטוטים מפסקי דין אשר פורסם באתרנו.

לקריאת  המאמר המלא הנוגע להפחתת או שלילת מזונות של ילד סרבן/מורד - ניתן ללחוץ על שורה זו. 

כרגיל נאמר, שאין לראות באמור משום חוו"ד או ייעוץ משפטי, ושכל העושה שימוש באמור עושה זאת על אחריותו בלבד. 

אם יש לך קשיים בנושא של מזונות/ניכו הורי/רצון לשנות את גובה המזונות או הסדרי הראיה וכמובן להתגרש - רצוי שתיוועץ בעו"ד משפחה מומלץ

עדכוני פסיקה בתי הדין הרבניים: בעל שאינו מפרנס את אשתו חייב לגרשה, בנוסף טענות סרק לחוסר סמכות עניינית יגררו חיוב בהוצאות!

 

בית הדין האזורי הרבני בבאר שבע דוחה בקשה לסילוק על הסף בטענה של חוסר סמכות עניינית ומחייב בהוצאות

עו"ד משפחה יכול למצוא את עצמו מייצג הן בבית המשפט לענייני  משפחה והן בבית הדין הרבני. 

בעוד שלבית הדין הרבני סמכות בלעדית לדון ולפסוק בענייני נישואין וגירושין (מעמד אישי), הרי שבשורה ארוכה של נושאים אחרים (בעיקר ממונייים, כגון חלוקת רכוש ומזונות אישה) קיימת סמכות מקבילה הן לבית הדין הרבני והן לבית המשפט לעניני משפחה. 

כאשר מוגשת תביעת גירושין לבית הדין הרבני על ידי אחד מהצדדים (בדרך כלל הבעל, היות שישנה דעה מקודמת, שאינה בהכרח נכונה כי לבעלים/גברים עדיף לההתדיין בבית הדין הרבני - וזה נכון במקרים מסויימים, אולם במקרים מסויימים ההפך הגמור הוא הנכון), יכול הצד השני (שהוא בדרך כלל האשה כאמור לעיל), לטעון לחוסר סמכות עניינית. 

לעיתים מדובר בטענה אשר עולה בשלב מאוחר יותר, כאשר מדובר באכיפה או בהפרה של הסכם גירושין אשר נכרת עקב ואגב דיון בבית הדין הרבני.

ב(ב"ש) 818372/ פלוני  נ' פלונית  (בתי-הדין הרבניים; אליהו אריאל אדרי; 29/06/17 דחו את טענת האישה לחוסר סמכות עניינית ואף חייבו אותה בהוצאות, חלקן לטובת המדינה, וחלקן לטובת הבעל. 

במקרה דנן קבע בית הדין שלוש סיבות לכך שקיימת לו סמכות ושיש לדחות את טענת האישה על הסף: 

ראשית: סמכות נמשכת

כלומר ב"כ האישה טענה כי בית הדין "לא דן ופסק" בנושא הסדרי השהות לגביו טענה האישה לחוסר סמכות ולכן אין לו סמכות נמשכת לאחר הגירושין. האישה טענה שכיוון שבנושא זה הצדדים הגיעו להסכם "בכוחות עצמם", הרי שהנושא מעולם לא נידון בבית הדין הרבני ולפיכך אין לו סמכות.

בית הדין דחה את הטענה שכן ככאשר הזוג התייצב בפני בית המשפט לא היו בניהם הסכמות מוכנות מראש בבקשה לאישור בית הדין, אלא הצדדים הגינו להסכמות במהלך הדיון ותוך מעורבות של בית הדין, ובכך יש מספיק בכדי לקבוע שבית הדין "קיים דיון" בנושא, ואין בעובדה שהסדרי השהות נקבעו בין הצדדים בהסכמה בכדי לגרוע מכך, ומכאן כי לבית הדין סמכות נמשכת בעניין הזה. 

את סמכות בית הדין יש לבסס בנדון על שלושה אדנים מוצקים: סמכות נמשכת, סמכות בהסכמה, ואכיפת הסכם.

שנית, גם אם לא היה מתקיים הסעי הקודם הרי שבפועל רואה בית הדין את האם כמי שהסמיכה את הבית הדין לדון בנושא הסדרי השהות, הן מפורשות והן מכללא, במשך שש שנים. כך, לא רק שיש לדחות טענת חוסר סמכות מכיוון שלא הועלתה בהזדמנות הראשונה, אלא יש כאן סמכות ברורה על פי סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין).

יש לציין כי האישה טענה לבנושא זה כי האם טוענת שהתנגדה לסמכות ביה"ד הרבני בכך שבקשה להעביר את הדיון לביהמ"ש באילת. לגבי עניין זה קבע ביה"ד כי מדובר בטענה שהועלתה בחוסר תום לב. שכן בקשה זו הועלתה משום נוחות המיקום ולא מטעמי סמכות. בית הדין מגיע למסקנה זו היות שהאישה לא התנגדה לדיוני ביה"ד שהתקיימו באילת, אפילו לא ברמז.

טעם שלישי לדחיית טענת האישה היא "סמכות מתוך אכיפה" כלומר הדיון הנוכחי עוסק בטענות האב הנוגעות לקיום מלא של הסדרי השהות שבהסכם, אשר לטענתו מופרים על ידי האם. לכל הדעות, אכיפת ההסכם תלויה באותו ערכאה אשר אישרה את ההסכם.

מעניין לקרוא את פסק הדין היות שבית הדין מבצע ניתוח משפטי של שורת פסקי דין שהובאה על ידי באת כוח האישה והוא מאבחן אותם מהמקרה דנן ומראה שאין בהם בכדי לשלול את סמכות ביה"ד במקרה דנן ואף להיפך, יש בהם בכדי לאשר את סמכות ביה"ד.

בית הדין הרבני האזורי בתל אביב יפו מצווה על הבעל לתת גט לאשתו ונותן פסק דין לגירושין וזאת בשל טענת מאיסות וכיוון שהבעל אינו זן ואינו מפרנס

פסק דין של בית הדין הרבני האזורי בתל אביב: (ת"א) 464539/ פלונית  נ' פלוני  (בתי-הדין הרבניים; זבדיה כהן, מרדכי מזרחי בר אור, דוד שני; 18/02/17) עוסק בבקשת אישה להתגרש בשל כך שמאסה בבעל, טענה שהוא הפעיל כלפיה וכלפי ילדיה אלימות, הכוללת אלימות מינית מולה וכן שאינו זן ואינו מפרנס. 

ביה"ד אכן  קיבלת את טענות האישה ונוכח כי האישה היא מאסה בבעלה, ובנסיבות בהן קיים פירוד ממושך בין בני הזוג אשר אינם מתגוורים יחד מזה כשלוש שנים ובצירוף מכתבו של הרב [י'], הכותב כי כיום נוצרה ביניהם איבה גדולה ופער גדול ונראה שאין איך לאחות את הקרעים, אין ביה"ד רואה סיכוי לשלום בית וסבור כי אין מנוס מגירושין.
כיוון שהגיע בית הדין למסקנה האמורה, הוא  מצוה על הבעל לתת גט לאשתו ויפה שעה אחת קודם וניתן בזה פסק דין לגירושין. נקבע מועד לסידור הגט. אם יסרב הבעל לתת גט ישקול ביה"ד מתן הרחקות דרבינו תם.

מעניין לציין כי על אף שלדעת בית הדין לא הוכחה אלימות כלפי האישה והילדים, דעת המיעוט דווקא מקבלת את הטענה הזו ורואה בה טעם לגיטימי לטענת המאיסות, וזאת כיוון שישנה הנחה שיש טענות שאישה לא תטען כלפי בעלה (טענות מסויימות מאד לאלימות מינית מסויימת אשר עלו במקרה הנ"ל) 

ומוסיפה דעת המיעוט ואומרת שכך או אחרת ואף מבלי להידרש לטעם המאיסות, היות שהבעל עבר אירוע מוחי ואינו מפרנס.

בין אם הבעל מעביר לאישה את קצבת הנכות בסך 1300 ש"ח כפי שטען ובין אם לא, הרי שסכום זה אינו מספיק כדי קיום מינימלי. לדעת רוב הפוסקים אם הבעל אינו מפרנס את אשתו כדי קיום מינימלי הן משום שהוא עני ואין לו וזה משום שאינו רוצה לעבוד להרוויח ואי אפשר לכפותו – כופים אותו להוציאה. איך מגדירים "עני שבישראל" ומהו המינימום שצריך לתת לאשתו?

דעת המיעוט מוסיפה כי במציאות של היום הבעל צריך לתת מזון, לחם, בשר, פירות, ירקות ומדור לרבות חשמל, מים, גז, טלפון וארנונה. ברמת החיים הנהוגה היום במדינה. הסכום שהבעל נותן לאשה ולילדים (1300 ש"ח) פחות מהמינימום של עני שבישראל. וברור שסכום זה לא שייך להתפרנס בו, ואפילו עני שבישראל חייב לזון את אשתו, ואפילו נחלה בחולי קשה אם אינו יכול לזון חייב לגרש גם לדעת החתם סופר. (דעת חלק מהאחרונים שאין כופין באופן זה).

ניתן לעיין בפסק הדין (קישור למעלה) על מנת ללמוד בהרחבה את גישת הדיינים. 

 

עורך דין גירושין ליאור לב הינו עורך דין גירושין בת"א בעל ניסיון מצטבר של 20 שנה כעו"ד וכמשפטן. 

אין לראות באמור המלצה או ייעוץ משפטי, ואין להסתמך או לפעול ללא ייעוץ של גורם מקצועי, כגון עו"ד משפחה אשר ייקח אחריות מקצועית על ייעוץ או פעולה כנ"ל.