"מתנכרים לאבא": על שלילת מזונות מילדים

מאמר חדש פרי עטו של עו"ד ליאור לב פורסם ב  YNET

בנושא של שלילת מזונות מילדים אשר מתנכרים לאב 

את המאמר ניתן לקרוא  ב YNET בלחיצה על שורה זו

בנוסף, ראוי לציין כי למעשה המאמר שפורסם בידיעות אחרונות הוא תקציר של מאמר מלא וארוך יותר, אשר כולל הפניות וציטוטים מפסקי דין אשר פורסם באתרנו.

לקריאת  המאמר המלא הנוגע להפחתת או שלילת מזונות של ילד סרבן/מורד - ניתן ללחוץ על שורה זו. 

כרגיל נאמר, שאין לראות באמור משום חוו"ד או ייעוץ משפטי, ושכל העושה שימוש באמור עושה זאת על אחריותו בלבד. 

אם יש לך קשיים בנושא של מזונות/ניכו הורי/רצון לשנות את גובה המזונות או הסדרי הראיה וכמובן להתגרש - רצוי שתיוועץ בעו"ד משפחה מומלץ

עדכוני פסיקה בתי הדין הרבניים: בעל שאינו מפרנס את אשתו חייב לגרשה, בנוסף טענות סרק לחוסר סמכות עניינית יגררו חיוב בהוצאות!

 

בית הדין האזורי הרבני בבאר שבע דוחה בקשה לסילוק על הסף בטענה של חוסר סמכות עניינית ומחייב בהוצאות

עו"ד משפחה יכול למצוא את עצמו מייצג הן בבית המשפט לענייני  משפחה והן בבית הדין הרבני. 

בעוד שלבית הדין הרבני סמכות בלעדית לדון ולפסוק בענייני נישואין וגירושין (מעמד אישי), הרי שבשורה ארוכה של נושאים אחרים (בעיקר ממונייים, כגון חלוקת רכוש ומזונות אישה) קיימת סמכות מקבילה הן לבית הדין הרבני והן לבית המשפט לעניני משפחה. 

כאשר מוגשת תביעת גירושין לבית הדין הרבני על ידי אחד מהצדדים (בדרך כלל הבעל, היות שישנה דעה מקודמת, שאינה בהכרח נכונה כי לבעלים/גברים עדיף לההתדיין בבית הדין הרבני - וזה נכון במקרים מסויימים, אולם במקרים מסויימים ההפך הגמור הוא הנכון), יכול הצד השני (שהוא בדרך כלל האשה כאמור לעיל), לטעון לחוסר סמכות עניינית. 

לעיתים מדובר בטענה אשר עולה בשלב מאוחר יותר, כאשר מדובר באכיפה או בהפרה של הסכם גירושין אשר נכרת עקב ואגב דיון בבית הדין הרבני.

ב(ב"ש) 818372/ פלוני  נ' פלונית  (בתי-הדין הרבניים; אליהו אריאל אדרי; 29/06/17 דחו את טענת האישה לחוסר סמכות עניינית ואף חייבו אותה בהוצאות, חלקן לטובת המדינה, וחלקן לטובת הבעל. 

במקרה דנן קבע בית הדין שלוש סיבות לכך שקיימת לו סמכות ושיש לדחות את טענת האישה על הסף: 

ראשית: סמכות נמשכת

כלומר ב"כ האישה טענה כי בית הדין "לא דן ופסק" בנושא הסדרי השהות לגביו טענה האישה לחוסר סמכות ולכן אין לו סמכות נמשכת לאחר הגירושין. האישה טענה שכיוון שבנושא זה הצדדים הגיעו להסכם "בכוחות עצמם", הרי שהנושא מעולם לא נידון בבית הדין הרבני ולפיכך אין לו סמכות.

בית הדין דחה את הטענה שכן ככאשר הזוג התייצב בפני בית המשפט לא היו בניהם הסכמות מוכנות מראש בבקשה לאישור בית הדין, אלא הצדדים הגינו להסכמות במהלך הדיון ותוך מעורבות של בית הדין, ובכך יש מספיק בכדי לקבוע שבית הדין "קיים דיון" בנושא, ואין בעובדה שהסדרי השהות נקבעו בין הצדדים בהסכמה בכדי לגרוע מכך, ומכאן כי לבית הדין סמכות נמשכת בעניין הזה. 

את סמכות בית הדין יש לבסס בנדון על שלושה אדנים מוצקים: סמכות נמשכת, סמכות בהסכמה, ואכיפת הסכם.

שנית, גם אם לא היה מתקיים הסעי הקודם הרי שבפועל רואה בית הדין את האם כמי שהסמיכה את הבית הדין לדון בנושא הסדרי השהות, הן מפורשות והן מכללא, במשך שש שנים. כך, לא רק שיש לדחות טענת חוסר סמכות מכיוון שלא הועלתה בהזדמנות הראשונה, אלא יש כאן סמכות ברורה על פי סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין).

יש לציין כי האישה טענה לבנושא זה כי האם טוענת שהתנגדה לסמכות ביה"ד הרבני בכך שבקשה להעביר את הדיון לביהמ"ש באילת. לגבי עניין זה קבע ביה"ד כי מדובר בטענה שהועלתה בחוסר תום לב. שכן בקשה זו הועלתה משום נוחות המיקום ולא מטעמי סמכות. בית הדין מגיע למסקנה זו היות שהאישה לא התנגדה לדיוני ביה"ד שהתקיימו באילת, אפילו לא ברמז.

טעם שלישי לדחיית טענת האישה היא "סמכות מתוך אכיפה" כלומר הדיון הנוכחי עוסק בטענות האב הנוגעות לקיום מלא של הסדרי השהות שבהסכם, אשר לטענתו מופרים על ידי האם. לכל הדעות, אכיפת ההסכם תלויה באותו ערכאה אשר אישרה את ההסכם.

מעניין לקרוא את פסק הדין היות שבית הדין מבצע ניתוח משפטי של שורת פסקי דין שהובאה על ידי באת כוח האישה והוא מאבחן אותם מהמקרה דנן ומראה שאין בהם בכדי לשלול את סמכות ביה"ד במקרה דנן ואף להיפך, יש בהם בכדי לאשר את סמכות ביה"ד.

בית הדין הרבני האזורי בתל אביב יפו מצווה על הבעל לתת גט לאשתו ונותן פסק דין לגירושין וזאת בשל טענת מאיסות וכיוון שהבעל אינו זן ואינו מפרנס

פסק דין של בית הדין הרבני האזורי בתל אביב: (ת"א) 464539/ פלונית  נ' פלוני  (בתי-הדין הרבניים; זבדיה כהן, מרדכי מזרחי בר אור, דוד שני; 18/02/17) עוסק בבקשת אישה להתגרש בשל כך שמאסה בבעל, טענה שהוא הפעיל כלפיה וכלפי ילדיה אלימות, הכוללת אלימות מינית מולה וכן שאינו זן ואינו מפרנס. 

ביה"ד אכן  קיבלת את טענות האישה ונוכח כי האישה היא מאסה בבעלה, ובנסיבות בהן קיים פירוד ממושך בין בני הזוג אשר אינם מתגוורים יחד מזה כשלוש שנים ובצירוף מכתבו של הרב [י'], הכותב כי כיום נוצרה ביניהם איבה גדולה ופער גדול ונראה שאין איך לאחות את הקרעים, אין ביה"ד רואה סיכוי לשלום בית וסבור כי אין מנוס מגירושין.
כיוון שהגיע בית הדין למסקנה האמורה, הוא  מצוה על הבעל לתת גט לאשתו ויפה שעה אחת קודם וניתן בזה פסק דין לגירושין. נקבע מועד לסידור הגט. אם יסרב הבעל לתת גט ישקול ביה"ד מתן הרחקות דרבינו תם.

מעניין לציין כי על אף שלדעת בית הדין לא הוכחה אלימות כלפי האישה והילדים, דעת המיעוט דווקא מקבלת את הטענה הזו ורואה בה טעם לגיטימי לטענת המאיסות, וזאת כיוון שישנה הנחה שיש טענות שאישה לא תטען כלפי בעלה (טענות מסויימות מאד לאלימות מינית מסויימת אשר עלו במקרה הנ"ל) 

ומוסיפה דעת המיעוט ואומרת שכך או אחרת ואף מבלי להידרש לטעם המאיסות, היות שהבעל עבר אירוע מוחי ואינו מפרנס.

בין אם הבעל מעביר לאישה את קצבת הנכות בסך 1300 ש"ח כפי שטען ובין אם לא, הרי שסכום זה אינו מספיק כדי קיום מינימלי. לדעת רוב הפוסקים אם הבעל אינו מפרנס את אשתו כדי קיום מינימלי הן משום שהוא עני ואין לו וזה משום שאינו רוצה לעבוד להרוויח ואי אפשר לכפותו – כופים אותו להוציאה. איך מגדירים "עני שבישראל" ומהו המינימום שצריך לתת לאשתו?

דעת המיעוט מוסיפה כי במציאות של היום הבעל צריך לתת מזון, לחם, בשר, פירות, ירקות ומדור לרבות חשמל, מים, גז, טלפון וארנונה. ברמת החיים הנהוגה היום במדינה. הסכום שהבעל נותן לאשה ולילדים (1300 ש"ח) פחות מהמינימום של עני שבישראל. וברור שסכום זה לא שייך להתפרנס בו, ואפילו עני שבישראל חייב לזון את אשתו, ואפילו נחלה בחולי קשה אם אינו יכול לזון חייב לגרש גם לדעת החתם סופר. (דעת חלק מהאחרונים שאין כופין באופן זה).

ניתן לעיין בפסק הדין (קישור למעלה) על מנת ללמוד בהרחבה את גישת הדיינים. 

 

עורך דין גירושין ליאור לב הינו עורך דין גירושין בת"א בעל ניסיון מצטבר של 20 שנה כעו"ד וכמשפטן. 

אין לראות באמור המלצה או ייעוץ משפטי, ואין להסתמך או לפעול ללא ייעוץ של גורם מקצועי, כגון עו"ד משפחה אשר ייקח אחריות מקצועית על ייעוץ או פעולה כנ"ל. 

 

 

מהפכה בדיני מזונות אבות יוכלו לתבוע מזונות מאמהות אשר מרוויחות יותר

בפסק דין מהפכני מיום 19.7.17 אשר ניתן בבית המשפט העליון, בע"ם 919/15 ובע"ם 1709/15 נקבע כי במקרים המתאימים, ובניגוד למצב המשפטי אשר היה נהוג עד היום, אבות יוכלו לתבוע מזונות מאמהות אשר אשר לרשותן משאבים כלכליים גבוהים יותר, לרבות שכר עבודה גבוה יותר.

בהרכב מורחב של 7 שופטים קבע ביהמ"ש העליון פה אחד, מפי השופט ע' פוגלמן כי בגילאי 6-15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה וזאת בהתחשב בחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ותוך התחשבות ב"מכלול נסיבות המקרה".

יישום עקרון זה במקרה הטיפוסי של משמורת פיזית משותפת, ייעשה ברוח העקרונות שבפסקה 61 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז, (כברירת מחדל שניתן לסטות ממנה) כדלקמן:

  • בכל הנוגע לנשיאה בחיובי מזונות במשמורת משותפת לילדים בגילאי :15-6
    א במשמורת משותפת יישא כל הורה בעין בהוצאות הקיום השוטפות הנוגעות
    לילדים ולכן הוצאות אלה "יתקזזו" ללא צורך בהעברת תשלומים בין ההורים )לפי
    אחוז מסוים משיעור המזונות שעליו יורה בית המשפט לענייני משפחה, בהתאם לגילם
    של הילדים ולהערכתו את העלויות הכרוכות בהוצאות קיום שוטפות אלה מתוך כלל
    צורכיהם המגולמים במזונות.
    ב ייקבע מנגנון לריכוז הטיפול בהוצאות שאינן הוצאות קיום שוטפות, אלא
    "צרכים אחרים" )כגון ביגוד, ספרים, טיפול רפואי שאינו צפוי ועוד(. ברגיל, יהיה זה
    מנגנון של הורה מרכז שיקבל לידיו תשלום של מחצית ההוצאות האלה מן ההורה
    האחר )במצב של השתכרות שווה(. לצד זאת, ניתן לחשוב על פתרונות נוספים כמו
    חשבון בנק משותף של ההורים, הכול לפי שיקול דעתה של הערכאה הדיוניות על-פי
    הנסיבות המשפחתיות. בהעדר קביעה אחרת, ההורה המרכז יהא זה אשר בית המשפט
    לענייני משפחה ימצא כי שימש עובר לגירושין כמטפל העיקרי בילדים.
    ג ההורים ימשיכו לחלוק בהוצאות החריגות, בכפוף לכושר ההשתכרות שלהם
    ובהתאם למנגנון שייקבע על-ידי בית המשפט לענייני משפחה.
    ד כל הורה יישא בעין בהוצאות המדור של הקטינים, בכפוף לכך שהערכאה
    הדיונית תקדים ותבחן האם העול הכפול של נשיאה במדור המתאים לילדים אינו פוגע
    ביכולתם של ההורים לעמוד בתשלום המזונות שלהם נזקקים הילדים

בצד האמור נפסק כי  על ביהמ"ש לענייני משפחה להפעיל את שיקול דעתו בנסיבות כל מקרה ומקרה.

כלומר, בית המשפט משאיר את הכלל ה"ידוע" אשר קובע כי "כל מקרה ונסיבותיו", אבל פותח פתח משמעותי מאד וקובע כלל נרחב מאד בכל הקשור לכך שגובה המזונות יקבע לפי ההכנסות והיכולות הכלכליות של כל אחד מבני הזוג, ולא לפי מינו של בן הזוג.

בעקבות הפסיקה צפוי "גל" של תביעות של אבות להפחתת סכומי המזונות. 

עד היום, ביטול או הפחתה של דיני מזונות היה אפשרי רק במקרה של ילד מורד/ניכור הורי

כאמור, לאור הפסיקה החדשה של בית המשפט העליון, שיש בה בכדי להנחות את בתי הדין לענייני משפחה ואת בתי הדין הרבניים, ועד אשר יצבר מספיק ניסיון מעשי בשימוש בהלכה זו בבתי הדין ובבתי המשפט לעניניי משפחה, רצוי להיוועץ בעורך דין גירושין מומלץ בעל ניסיון רב יבנה עבורכת אסטרטגיה נכונה מותאמת אישית.

לנוחותכם, מצ"ב פסק הדין המלא  של בית המשפט העליון
(מאתר בתי המשפט):