משמורת משותפת

גירושים עשרת הדיברות להימנע מלבקר בבית המשפט לענייני משפחה

גירושין גירושים ועוד

גירושים - גירושין
עשרת הדיברות על מנת להימנע
מלבקר בבית המשפט לענייני משפחה

דיבר ראשון גירושין:   

גלו נכונות להידברות, גלו גמישות.

דיבר שני     :

חישבו על ילדכם ותתאמו את הסדרי הראיה בהתאם לעבודתכם.

דיבר שלישי :

קבלו עזרה מקצועית.

דיבר רביעי  :

הימנעו מעצות מלחמתיות זכרו במלחמה אין מנצחים.

דיבר חמישי :

שימו את הילדים בראש סדר העדיפויות וצמצו מחלקות לידם.

דיבר שישי   :

בהסכם הגירושים חישבו על אפשרויות וסטואציות אפשריות.

דיבר שביעי  :

חישבו על הצד השני, האם יש לו אפשרויות קיום סבירות.

דיבר שמיני   :

גלו אחריות הורית והמשיכו להיות הורים לילדכם.

דיבר תשיעי  :

היו הוגנים והגונים עם הצד השני בהליך הגירושין.

דיבר עשירי   :

עיזרו לגרוש/ה להיות הורה טוב יותר.

לסיום: עצה כללית פנו לעצמכם זמני בילוי עם ילדכם בעודכם מרוכזים בפעילות עימם ולא בפעילות בטלפון הסולולארי 

"מתנכרים לאבא": על שלילת מזונות מילדים

מאמר חדש פרי עטו של עו"ד ליאור לב פורסם ב  YNET

בנושא של שלילת מזונות מילדים אשר מתנכרים לאב 

את המאמר ניתן לקרוא  ב YNET בלחיצה על שורה זו

בנוסף, ראוי לציין כי למעשה המאמר שפורסם בידיעות אחרונות הוא תקציר של מאמר מלא וארוך יותר, אשר כולל הפניות וציטוטים מפסקי דין אשר פורסם באתרנו.

לקריאת  המאמר המלא הנוגע להפחתת או שלילת מזונות של ילד סרבן/מורד - ניתן ללחוץ על שורה זו. 

כרגיל נאמר, שאין לראות באמור משום חוו"ד או ייעוץ משפטי, ושכל העושה שימוש באמור עושה זאת על אחריותו בלבד. 

אם יש לך קשיים בנושא של מזונות/ניכו הורי/רצון לשנות את גובה המזונות או הסדרי הראיה וכמובן להתגרש - רצוי שתיוועץ בעו"ד משפחה מומלץ

עדכוני פסיקה בתי הדין הרבניים: בעל שאינו מפרנס את אשתו חייב לגרשה, בנוסף טענות סרק לחוסר סמכות עניינית יגררו חיוב בהוצאות!

 

בית הדין האזורי הרבני בבאר שבע דוחה בקשה לסילוק על הסף בטענה של חוסר סמכות עניינית ומחייב בהוצאות

עו"ד משפחה יכול למצוא את עצמו מייצג הן בבית המשפט לענייני  משפחה והן בבית הדין הרבני. 

בעוד שלבית הדין הרבני סמכות בלעדית לדון ולפסוק בענייני נישואין וגירושין (מעמד אישי), הרי שבשורה ארוכה של נושאים אחרים (בעיקר ממונייים, כגון חלוקת רכוש ומזונות אישה) קיימת סמכות מקבילה הן לבית הדין הרבני והן לבית המשפט לעניני משפחה. 

כאשר מוגשת תביעת גירושין לבית הדין הרבני על ידי אחד מהצדדים (בדרך כלל הבעל, היות שישנה דעה מקודמת, שאינה בהכרח נכונה כי לבעלים/גברים עדיף לההתדיין בבית הדין הרבני - וזה נכון במקרים מסויימים, אולם במקרים מסויימים ההפך הגמור הוא הנכון), יכול הצד השני (שהוא בדרך כלל האשה כאמור לעיל), לטעון לחוסר סמכות עניינית. 

לעיתים מדובר בטענה אשר עולה בשלב מאוחר יותר, כאשר מדובר באכיפה או בהפרה של הסכם גירושין אשר נכרת עקב ואגב דיון בבית הדין הרבני.

ב(ב"ש) 818372/ פלוני  נ' פלונית  (בתי-הדין הרבניים; אליהו אריאל אדרי; 29/06/17 דחו את טענת האישה לחוסר סמכות עניינית ואף חייבו אותה בהוצאות, חלקן לטובת המדינה, וחלקן לטובת הבעל. 

במקרה דנן קבע בית הדין שלוש סיבות לכך שקיימת לו סמכות ושיש לדחות את טענת האישה על הסף: 

ראשית: סמכות נמשכת

כלומר ב"כ האישה טענה כי בית הדין "לא דן ופסק" בנושא הסדרי השהות לגביו טענה האישה לחוסר סמכות ולכן אין לו סמכות נמשכת לאחר הגירושין. האישה טענה שכיוון שבנושא זה הצדדים הגיעו להסכם "בכוחות עצמם", הרי שהנושא מעולם לא נידון בבית הדין הרבני ולפיכך אין לו סמכות.

בית הדין דחה את הטענה שכן ככאשר הזוג התייצב בפני בית המשפט לא היו בניהם הסכמות מוכנות מראש בבקשה לאישור בית הדין, אלא הצדדים הגינו להסכמות במהלך הדיון ותוך מעורבות של בית הדין, ובכך יש מספיק בכדי לקבוע שבית הדין "קיים דיון" בנושא, ואין בעובדה שהסדרי השהות נקבעו בין הצדדים בהסכמה בכדי לגרוע מכך, ומכאן כי לבית הדין סמכות נמשכת בעניין הזה. 

את סמכות בית הדין יש לבסס בנדון על שלושה אדנים מוצקים: סמכות נמשכת, סמכות בהסכמה, ואכיפת הסכם.

שנית, גם אם לא היה מתקיים הסעי הקודם הרי שבפועל רואה בית הדין את האם כמי שהסמיכה את הבית הדין לדון בנושא הסדרי השהות, הן מפורשות והן מכללא, במשך שש שנים. כך, לא רק שיש לדחות טענת חוסר סמכות מכיוון שלא הועלתה בהזדמנות הראשונה, אלא יש כאן סמכות ברורה על פי סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין).

יש לציין כי האישה טענה לבנושא זה כי האם טוענת שהתנגדה לסמכות ביה"ד הרבני בכך שבקשה להעביר את הדיון לביהמ"ש באילת. לגבי עניין זה קבע ביה"ד כי מדובר בטענה שהועלתה בחוסר תום לב. שכן בקשה זו הועלתה משום נוחות המיקום ולא מטעמי סמכות. בית הדין מגיע למסקנה זו היות שהאישה לא התנגדה לדיוני ביה"ד שהתקיימו באילת, אפילו לא ברמז.

טעם שלישי לדחיית טענת האישה היא "סמכות מתוך אכיפה" כלומר הדיון הנוכחי עוסק בטענות האב הנוגעות לקיום מלא של הסדרי השהות שבהסכם, אשר לטענתו מופרים על ידי האם. לכל הדעות, אכיפת ההסכם תלויה באותו ערכאה אשר אישרה את ההסכם.

מעניין לקרוא את פסק הדין היות שבית הדין מבצע ניתוח משפטי של שורת פסקי דין שהובאה על ידי באת כוח האישה והוא מאבחן אותם מהמקרה דנן ומראה שאין בהם בכדי לשלול את סמכות ביה"ד במקרה דנן ואף להיפך, יש בהם בכדי לאשר את סמכות ביה"ד.

בית הדין הרבני האזורי בתל אביב יפו מצווה על הבעל לתת גט לאשתו ונותן פסק דין לגירושין וזאת בשל טענת מאיסות וכיוון שהבעל אינו זן ואינו מפרנס

פסק דין של בית הדין הרבני האזורי בתל אביב: (ת"א) 464539/ פלונית  נ' פלוני  (בתי-הדין הרבניים; זבדיה כהן, מרדכי מזרחי בר אור, דוד שני; 18/02/17) עוסק בבקשת אישה להתגרש בשל כך שמאסה בבעל, טענה שהוא הפעיל כלפיה וכלפי ילדיה אלימות, הכוללת אלימות מינית מולה וכן שאינו זן ואינו מפרנס. 

ביה"ד אכן  קיבלת את טענות האישה ונוכח כי האישה היא מאסה בבעלה, ובנסיבות בהן קיים פירוד ממושך בין בני הזוג אשר אינם מתגוורים יחד מזה כשלוש שנים ובצירוף מכתבו של הרב [י'], הכותב כי כיום נוצרה ביניהם איבה גדולה ופער גדול ונראה שאין איך לאחות את הקרעים, אין ביה"ד רואה סיכוי לשלום בית וסבור כי אין מנוס מגירושין.
כיוון שהגיע בית הדין למסקנה האמורה, הוא  מצוה על הבעל לתת גט לאשתו ויפה שעה אחת קודם וניתן בזה פסק דין לגירושין. נקבע מועד לסידור הגט. אם יסרב הבעל לתת גט ישקול ביה"ד מתן הרחקות דרבינו תם.

מעניין לציין כי על אף שלדעת בית הדין לא הוכחה אלימות כלפי האישה והילדים, דעת המיעוט דווקא מקבלת את הטענה הזו ורואה בה טעם לגיטימי לטענת המאיסות, וזאת כיוון שישנה הנחה שיש טענות שאישה לא תטען כלפי בעלה (טענות מסויימות מאד לאלימות מינית מסויימת אשר עלו במקרה הנ"ל) 

ומוסיפה דעת המיעוט ואומרת שכך או אחרת ואף מבלי להידרש לטעם המאיסות, היות שהבעל עבר אירוע מוחי ואינו מפרנס.

בין אם הבעל מעביר לאישה את קצבת הנכות בסך 1300 ש"ח כפי שטען ובין אם לא, הרי שסכום זה אינו מספיק כדי קיום מינימלי. לדעת רוב הפוסקים אם הבעל אינו מפרנס את אשתו כדי קיום מינימלי הן משום שהוא עני ואין לו וזה משום שאינו רוצה לעבוד להרוויח ואי אפשר לכפותו – כופים אותו להוציאה. איך מגדירים "עני שבישראל" ומהו המינימום שצריך לתת לאשתו?

דעת המיעוט מוסיפה כי במציאות של היום הבעל צריך לתת מזון, לחם, בשר, פירות, ירקות ומדור לרבות חשמל, מים, גז, טלפון וארנונה. ברמת החיים הנהוגה היום במדינה. הסכום שהבעל נותן לאשה ולילדים (1300 ש"ח) פחות מהמינימום של עני שבישראל. וברור שסכום זה לא שייך להתפרנס בו, ואפילו עני שבישראל חייב לזון את אשתו, ואפילו נחלה בחולי קשה אם אינו יכול לזון חייב לגרש גם לדעת החתם סופר. (דעת חלק מהאחרונים שאין כופין באופן זה).

ניתן לעיין בפסק הדין (קישור למעלה) על מנת ללמוד בהרחבה את גישת הדיינים. 

 

עורך דין גירושין ליאור לב הינו עורך דין גירושין בת"א בעל ניסיון מצטבר של 20 שנה כעו"ד וכמשפטן. 

אין לראות באמור המלצה או ייעוץ משפטי, ואין להסתמך או לפעול ללא ייעוץ של גורם מקצועי, כגון עו"ד משפחה אשר ייקח אחריות מקצועית על ייעוץ או פעולה כנ"ל. 

 

 

מהפכה בדיני מזונות אבות יוכלו לתבוע מזונות מאמהות אשר מרוויחות יותר

בפסק דין מהפכני מיום 19.7.17 אשר ניתן בבית המשפט העליון, בע"ם 919/15 ובע"ם 1709/15 נקבע כי במקרים המתאימים, ובניגוד למצב המשפטי אשר היה נהוג עד היום, אבות יוכלו לתבוע מזונות מאמהות אשר אשר לרשותן משאבים כלכליים גבוהים יותר, לרבות שכר עבודה גבוה יותר.

בהרכב מורחב של 7 שופטים קבע ביהמ"ש העליון פה אחד, מפי השופט ע' פוגלמן כי בגילאי 6-15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה וזאת בהתחשב בחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ותוך התחשבות ב"מכלול נסיבות המקרה".

יישום עקרון זה במקרה הטיפוסי של משמורת פיזית משותפת, ייעשה ברוח העקרונות שבפסקה 61 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז, (כברירת מחדל שניתן לסטות ממנה) כדלקמן:

  • בכל הנוגע לנשיאה בחיובי מזונות במשמורת משותפת לילדים בגילאי :15-6
    א במשמורת משותפת יישא כל הורה בעין בהוצאות הקיום השוטפות הנוגעות
    לילדים ולכן הוצאות אלה "יתקזזו" ללא צורך בהעברת תשלומים בין ההורים )לפי
    אחוז מסוים משיעור המזונות שעליו יורה בית המשפט לענייני משפחה, בהתאם לגילם
    של הילדים ולהערכתו את העלויות הכרוכות בהוצאות קיום שוטפות אלה מתוך כלל
    צורכיהם המגולמים במזונות.
    ב ייקבע מנגנון לריכוז הטיפול בהוצאות שאינן הוצאות קיום שוטפות, אלא
    "צרכים אחרים" )כגון ביגוד, ספרים, טיפול רפואי שאינו צפוי ועוד(. ברגיל, יהיה זה
    מנגנון של הורה מרכז שיקבל לידיו תשלום של מחצית ההוצאות האלה מן ההורה
    האחר )במצב של השתכרות שווה(. לצד זאת, ניתן לחשוב על פתרונות נוספים כמו
    חשבון בנק משותף של ההורים, הכול לפי שיקול דעתה של הערכאה הדיוניות על-פי
    הנסיבות המשפחתיות. בהעדר קביעה אחרת, ההורה המרכז יהא זה אשר בית המשפט
    לענייני משפחה ימצא כי שימש עובר לגירושין כמטפל העיקרי בילדים.
    ג ההורים ימשיכו לחלוק בהוצאות החריגות, בכפוף לכושר ההשתכרות שלהם
    ובהתאם למנגנון שייקבע על-ידי בית המשפט לענייני משפחה.
    ד כל הורה יישא בעין בהוצאות המדור של הקטינים, בכפוף לכך שהערכאה
    הדיונית תקדים ותבחן האם העול הכפול של נשיאה במדור המתאים לילדים אינו פוגע
    ביכולתם של ההורים לעמוד בתשלום המזונות שלהם נזקקים הילדים

בצד האמור נפסק כי  על ביהמ"ש לענייני משפחה להפעיל את שיקול דעתו בנסיבות כל מקרה ומקרה.

כלומר, בית המשפט משאיר את הכלל ה"ידוע" אשר קובע כי "כל מקרה ונסיבותיו", אבל פותח פתח משמעותי מאד וקובע כלל נרחב מאד בכל הקשור לכך שגובה המזונות יקבע לפי ההכנסות והיכולות הכלכליות של כל אחד מבני הזוג, ולא לפי מינו של בן הזוג.

בעקבות הפסיקה צפוי "גל" של תביעות של אבות להפחתת סכומי המזונות. 

עד היום, ביטול או הפחתה של דיני מזונות היה אפשרי רק במקרה של ילד מורד/ניכור הורי

כאמור, לאור הפסיקה החדשה של בית המשפט העליון, שיש בה בכדי להנחות את בתי הדין לענייני משפחה ואת בתי הדין הרבניים, ועד אשר יצבר מספיק ניסיון מעשי בשימוש בהלכה זו בבתי הדין ובבתי המשפט לעניניי משפחה, רצוי להיוועץ בעורך דין גירושין מומלץ בעל ניסיון רב יבנה עבורכת אסטרטגיה נכונה מותאמת אישית.

לנוחותכם, מצ"ב פסק הדין המלא  של בית המשפט העליון
(מאתר בתי המשפט): 

 

עקרונות לגירושין מכובדים, נעימים, טובים וקלים יותר

 

גירושין הן דבר נפוץ ביותר ואיתם גם "סיפורי זוועה" רבים על תלונות שוא, כעסים, בני זוג שמנסים לסחוט אחד את השני בתמורה ל"גט", הסתה של הילדים או סתם הליכים קשים שהולכים ונמשכים עם עלויות יקרות מאד.

 

הדברים לא חייבים להיראות כך.

 

למרות שללא ספק מדובר במשבר קשה ומשמעותי בחייו של כל אדם, להלן שורת עקרונות שיכולים לסייע לכם לצלוח את משבר הגירושין בצורה קלה, נעימה, טובה ומכובדת יותר.

עקרונות לגירושין מכובדים, נעימים, טובים וקלים יותר
  1. זכרו שאם יש ילדים בתמונה אז היחסים למעשה לא מסתיימים אף פעם. תקבעו לכם כלל ברזל - "להתנהג יפה" במחיצת הילדים. שמרו את השיחות והויכוחים ל"שיחת מבוגרים" בארבע עיניים או עם איש מקצוע. נכון זה קשה, אבל טובת הילדים מחייבת אתכם לנהוג בבגרות בהקשר הזה, למרות הטלטלות הרגשיות שאתם וודאי עוברים עקב הגירושין.

  2. הליכי גישור זולים וקלים יותר מהליכי גירושין "נטו". יתר על כן, גם אם לא תסיימו את הסכסוך בגישור עצמו, הרי שיתכן שתוכלו לפתור לפחות חלק מהמחלוקות, ומה שיותר נפוץ בגישורים שלא מסתיימים בהסכם הוא שזמן מסוים לאחר תום הליכי הגישור תוכלו להגיע לבשלות נפשית ורגשית מלאה כדי להגיע בכל זאת להבנות מוסכמות דרך מו"מ בניכם ולא דרך הליך משפטי.

  3. למעשה הנקודה הזו כ"כ חשובה שכדאי לחזור עליה שוב - זוגות רבים מבינים היום שהזמן הוא יקר ושמאבק משפטי ממושך הוא לא רק בעל עלויות כספיות אלא גם מחירים רגשיים קשים, ולא רק שלהם אלא גם של ילדיהם. למשל הניסיון לזכות במשמורת תוך הוכחה של "חוסר מסוגלות הורית" של הצד השני הוא הליך קשה מעליב ופוגע שיכול לפגוע גם בילדים. מנגד - הליך גישור הוא הליך "מעין טיפולי" אפילו כיוון שהוא כולל הקשבה, נקודת מבט חיצונית, שיקופים, ופגישות אחד על אחד עם איש המקצוע (המגשר) לצורך הבהרה ועזרה בחשיבה, וחשיבה משותפת. בהליך כזה יש לכל אחד מהצדדים מקום להתבטא ולקבל הקשבה, ובנוסף יש גם עזרה בחשיבה על האינטרסים והרצונות האמיתיים – וזאת בזמן שבהליך משפטי יש דינמיקה אחרת לגמרי שבה הלקוח יכול למצוא את עצמו "נסחף" לצורת התנהלות מסויימת שאותה מכתיבים ה"כללים".

  4. שימו לב למי אתם מקשיבים. ישנם גירושין שיכלו להימנע בכלל או שיכלו להיות הרבה פחות קשים לשני הצדדים אם לא היו מעורבים "יועצים ותומכים" למיניהם מקרב המשפחה והחברים שבשם התמיכה הרגשית למעשה מסיתים אתכם למהלכים כוחניים/מלחמתיים מיותרים שפוגעים גם בכם, גם בצד השני וגם בילדים המשותפים שלכם. כמובן שצריך תמיכה של בני משפחה וחברים אבל עדיף שתדברו בנוסף עם אנשי מקצוע ותשקלו איתם את הדברים.

  5. קבלו תמיכה מקצועית. גירושין הם הליך משברי שמציף רגשות חרדה, דיכאון, כעס, ירידה בדימוי העצמי, תחושת חוסר מסוגלות וקושי לתפקד ועוד. איש מקצוע מתחום הטיפול או האימון יכול לעזור לכם לתפקד באופן מאוזן ולהתמודד עם הדברים.

  6. נסו לקבוע הסדרי ראיה הגיוניים שתוכלו לעמוד בהם ושעונים כמה שיותר על צרכי הילדים בהתאם לגילם וצרכיהם וכמובן הצרכים שלכם ושל בן/בת הזוג השניים. תשתדלו לעמוד בהסדרי הראיה שאתם קובעים באופן סדיר כמה שניתן, ואם ישנם שינויים תנסו לערוך אותם בכמה שיותר תיאום מראש. תעריכו את המאמצים של הצד השני לנהוג כך כלפיכם.

  7. תבנו תכנית עבודה כלכלית למצב החדש שאתם הולכים להיכנס אליו. אם לא ידעתם לנהל תקציב משפחתי כי הצד השני לקח על עצמו את התפקיד, זה הזמן לשנס מותניים, להשקיע מאמץ ולקחת אחריות על מאזן ההכנסות וההוצאות שלכם. יתכן שתצטרכו לבצע התאמות בהתנהלות על מנת לשמור על יציבות כלכלית.

  8. תקבעו הסדרים הוגנים שקשורים לאחריות ההורית – איך מקבלים החלטות, איך שומרים על מעורבות. ישנם אנשים שגם אחרי הגירושין נדרשים לסדרות שונות של הליכים משפטיים על הרקע הזה. אם דברים נקבעים מראש בהסכמה (מה שקורה בהליכי גישור), פוטנציאל החיכוך קטן באופן משמעותי.

  9. נסו לחשוב קדימה – מה יהיו הדילמות איתם תצטרכו להתמודד. כמובן שאנשי מקצוע מנוסים בתחומי הגירושין יוכלו לספר לכם מה הדברים שחשוב לשים אליהם לב, אבל אתם מכירים גם את הילדים שלכם ואת בן/בת הזוג שלכם ואת עיקרי הדברים שחשובים באמת להם, והיכן יש לשים דגש מיוחד על הבנות שיראו לשניכם הוגנות.

  10. תזכרו שבן/בת הזוג מהם אתם מתגרשים הם בני אדם בדיוק כמובן, והם עוברים בדיוק כמוכם משבר רגשי חמור. תתייחסו אליהם בהגינות ובכבוד. לטווח הארוך זה יקל על כל המעורבים, וגם עליכם.

  11. לעיתים כאשר אתם במשבר ואתם מנסים להגיע לשלום בית המהלך החכם ביותר הוא לקבוע, אפילו בהליך של גישור, הסכם של שלום בית ולחילופין גירושין. בשלב הזה של הדברים (עדיין) קיימים בניכם רצון טוב ותקשורת ואתם יכולים להגיע בצורה מכובד ונעימה להבנות שהן סבירות ומציאותיות ותוכלו לעמוד בהם אחר כך ממקום שלם עם עצמכם, אם שלום הבית ייכשל.

עורך דין גירושין טוב, יוכל להנחות אותכם ולשמש כמגשר מקצועי אשר יורד לדקויות של הסכם הממון, של הסיטואציות העתידיות, ושל כל הנושאים שנובעים מהגירושין. 

 

 

פירוק שיתוף בדירה המגורים לפני שמגיעים להסכמה על כלל הרכוש – פסיקה של בית הדין הרבני

בית הדין הרבני

ב"ה

בית הדין האזורי נתניה

בפני כבוד הדיינים:
הרב שלמה שפירא
הרב אברהם מייזלס
הרב אריה אוריאל
אב בית דין
דיין
דיין
  תיק מספר: 920384/1‏ ב
תאריך: כ"ג בשבט התשע"ו 
02/02/2016
תובע פלוני 
בא כוח התובע עו"ד אילה תל־פז
נתבעת פלונית 
בא כוח הנתבעת עו"ד נאוה פרס
הנדון: גירושין, חלוקת רכוש – כריכה
נושא הדיון: הקדמת פירוק השיתוף בדירה לחלוקת כלל הרכוש

פסק דין

א. תיק זה מתנהל זה זמן רב לפני בית הדין. האישה וילדי הצדדים מתגוררים בבית השייך לצדדים והבעל מתגורר מחוץ לבית.

בתאריך כ"ז כסלו תשע"ג, 11/12/12, הוגשה לביה"ד תביעת האישה לשלום בית. בתאריך ג' טבת תשע"ג, 16/12/12, פתח הבעל תיק תביעה לגירושין וכרך בה ענייני רכוש ופירוק שיתוף בדירת הצדדים, מזונות אישה, מזונות ומשמורת ילדים.

בפסק דין ארוך ומנומק שהוצא ביום ל' בסיון תשע"ה (17.6.2015) דחה ביה"ד את תביעת שלום הבית של האישה וחייב את האישה להתגרש. ביה"ד אף קבע מועד לסידור גט ליום י"ג תמוז תשע"ה 30/06/15. ביה"ד קבע שהבעל פטור מתשלום הכתובה. ביה"ד הורה על פירוק השיתוף, מכירת הדירה וחלוקתה בחלקים שווים בין הצדדים. ביום שנקבע לסידור גט הופיעו הצדדים אך לא סודר גט מחמת סירוב האישה. האישה וב"כ הגישו ערעור על פסק דינו של בית הדין.

אחרי שניתן פסק דין הוגשו לביה"ד בקשה לדון בפירוק השיתוף בשאר הרכוש שצברו הצדדים, מועד הקרע נקבע לתאריך 13/12/2012.

בתיק זה לא קיים צו עיכוב ביצוע. לפיכך יש לחתור לסיום ההליכים המשפטיים בין בני הזוג ולהשיב את שלוות הנפש לכל אחד מהם.

הבעל דורש לערוך פירוק השיתוף בדירתם מידית, האישה דורשת להמתין עם פירוק השיתוף עד שיקבע וזכויות הצדדים בשאר הרכוש שנצבר.

ב. כידוע פסק השו"ע שבעל חייב במזונות וכסות אשתו ובמדור עבורה, אך במה דברים אמורים בשעה שהיא חיה ומתגוררת עמו. במצב שאינה מתגוררת עמו והוא פטור ממזונותיה וכסותה, פסק הרמ"א באבה"ע סימן ס"ט סעיף ד' בשם הר"ן שפטור גם מחיוב מדור. בנדון שלפנינו בני הזוג פרודים ומתגוררים בנפרד זה זמן. תביעת האישה לשלום בית נדחתה על ידי בית הדין. ממילא ברור ופשוט שאין הבעל חייב במדור אשתו, ובמצב זה הם כשני שותפים בדירה.

ישנה זכות טבעית המוקנית לכול שותף לדרוש את פירוק השותפות, כפי שמתברר מסוגית הגמרא בבבא בתרא דף יג. בדין חצר שאין בה דין חלוקה (מחמת קטנותה). וכתב הרשב"א בשו"ת חלק א סימן תתקנ"ו שכך ראו חכמים לתקן, וזו היא דרך הישר בין שותפים:

"ונראה לי טעמא דמילתא משום דדינא דגוד או אגוד ודינא דחלוקה לזמנים ידועים תקנתא היא, דאלו מדינא הוה לן למימר דאפילו חצר דלית בה שיעור חלוקה אלו רצה זה יטול חלקו. אלא משום עשיית הטוב והישר אי אפשר, ולפיכך תקנו להם או דינא דגוד או אגוד או דינא דחלוקת זמנים ידועים כדי שלא יפסידו זה על זה חלקם."

וכן כתב בשו"ת הרא"ש סימן צ"ח סעיף ג. והמבי"ט בקרית ספר שכנים א כתב שדין זה הוא מן התורה:

"מה שיש בו דין חלוקה כופין השותפין זה את זה לחלוק ושאין בו דין חלוקה יש בו דין גוד או איגוד או דירה לזמנים או שכירות לאחרים ונראה דכל זה הוא מן התורה."

ובשולחן ערוך חושן משפט הלכות חלוקת שותפות סימן קעא פסק "ביקש אחד מהשותפין לחלוק וליטול חלקו לבדו, אם יש באותו קרקע דין חלוקה כופה את שאר השותפין וחולקין עמו."

על הבעל מוטל חוב מזונות ילדים המגיע לסך של שלוש מאות אלף ₪. בגין חוב זה פנתה האישה להוצל"פ. בהוצל"פ הוצא נגד הבעל צו עיכוב יציאה מהארץ. לטענתו יכולתו לפרוע את חובו נפגעה מאוד שכן הבעל הוא אזרח בריטי שמתפרנס מעבודתו בחו"ל. פירעון החוב תלוי במכירת דירת הצדדים. מנגד טוענת האישה שיש להמתין במכירת הדירה שכן עם תום חלוקת הנכסים ואיזון המשאבים הכוללת ביניהם יתאפשר לה מבחינה כלכלית לרכוש את חלקו של הבעל בדירה.

מבחינה הלכתית טענה זו הרי היא כטענת דינא דבר מצרא המופיע בגמרא מסכת בבא מציעא דף קח. דין זה מבאר שלמצרן לרכוש הנמכר זכות ראשונים לרכוש את הנכס שעומד להימכר, ויסודו של דין זה נובע ממה שאמרה תורה בספר דברים פרק ו פסוק יח "ועשית הישר והטוב בעיני ה'" דין זה נפסק ברמב"ם בסוף הלכות שכנים פרק יד הלכה ה:

"כל הרוצה למכור קרקע ובאו שנים כל אחד מהן אומר אני אקח בדמים אלו, שכן וקרוב השכן קודם שגם זה בכלל הטוב והישר הוא. שלא צוו חכמים בדבר הזה אלא דרך חסידות ונפש טובה היא שעושה כך."

מלשון הרב מגיד משנה שם משמע שאף שהרמב"ם כתב צוו חכמים, למעשה זהו דין תורה:

"ועניין דין בן המצר הוא שתורתנו התמימה נתנה בתקון מדות האדם ובהנהגתו בעולם כללים באמירת קדושים תהיו וכן אמרה ועשית הישר והטוב והכוונה שיתנהג בהנהגה טובה וישרה עם בני אדם ולא היה מן הראוי בכל זה לצוות פרטים לפי שמצות התורה הם בכל עת ובכל זמן ובכל ענין ובהכרח חייב לעשות כן ומדות האדם והנהגתו מתחלפת לפי הזמן והאישיםוהחכמים ז"ל כתבו קצת פרטים מועילים נופלים תחת כללים אלו ומהם שעשו אותם בדין גמור ומהם לכתחילה ודרך חסידות והכל מדבריהם ז"ל ולזה אמרו חביבין דברי דודים יותר מיינה של תורה שנאמר כי טובים דודיך מיין."

דין זה של הקדמת המכירה לבר מצרא מכוון אל הקונה שבא לקנות מן המוכר. עליו מצווה תורה שיהיה טוב וישר ויניח למצרן לרכוש את הנכס שצמוד לנכס שלו, ובכך ירוויח בהגדלת שדהו או ביתו. ואילו המוכר עצמו אינו מצווה בכך, כל שיש לו הפסד כלשהו מן המכירה דווקא למצרן. הדוגמאות המובאות לכך בגמרא ב"מ קח: הן כשהמעות שמציע הלוקח המרוחק טובות יותר ממעות שמציע המצרן. והדוגמא הנוספת כשהלוקח המרוחק מציע לשלם מיד, והמצרן מבקש שימתין המוכר עד שיביא הוא את כספו לצורך הקניה:

הני זוזי טבי והני זוזי תקולי – לית ביה משום דינא דבר מצרא. הני ציירי והני שרי – לית ביה משום דינא דבר מצרא. אמר: איזיל ואטרח ואייתי זוזי – לא נטרינן ליה.

כך פסק השולחן ערוך חושן משפט הלכות מצרנות סימן קעה סעיף כג:

"הביאו המצרן והלוקח כל א' מעותיו, אם היו מעותיו של לוקח טובים משל מצרן, או שהיו ממהרים יותר לצאת בהוצאה, או שאלו צרורין וחתומין ואלו מותרין, בטל זכות המצרן. וה"ה אם קדם הלוקח ופרע, אין המצרן יכול לסלקו אלא בכעין מעותיו. הגה: והוא הדין בכל דבר שיש פסידא למוכר לא תקנו בזה זכות למצרן."

ועיין בפסקי דין רבניים, חלק ד עמוד 239, וחלק ה עמוד 19 שפסקו כדבר פשוט שכל שיש הפסד למוכר שוב אין דינא דבר מצרא.

גם הדין היסודי השייך לפירוק שיתוף, דין גוד או אגוד לא נאמר במקרה שהמבקש לקנות את חלק חברו אינו משלם מיד. כך פסק השולחן ערוך חושן משפט הלכות חלוקת שותפות סימן קעא סעיף טו:

"יש אומרים דלא אמרינן: גוד או אגוד, אלא בנתינת דמים מיד, אבל אם אמר: גוד ואמתין לך המעות שלשים יום או אגוד ותמתין לי המעות שלשים יום, אין שומעין לו, שיכול לומר לו: אני נוח לך ואתה קשה ממני."

הרי שנידון דידן בו מבקשת האישה עיכוב במכירת הדירה כדי שתוכל בעתיד לממש את זכותה לרכוש את חלק הבעל בדירה הוא ממש אחד המקרים המובאים בגמרא ובשו"ע כדוגמא למצב שאין בו דינא דבר מצרא

ההפסד שייגרם ושכבר נגרם לבעל מחמת עיכוב במכירה הוא ברור: ראשית אי־יכולתו לפרוע את חובותיו. ושנית המשך מגוריו בחלק התחתון של דירת המגורים. לאחר מכירת הדירה וקבלת חלקו יוכל הבעל לפרוע את חובותיו ולרכוש לעצמו מקום מגורים נאות, שם יוכל לשהות עם ילדיו.

מכירת הדירה תממש את פסק דינו של בית הדין לפירוק שיתוף. בפועל מאחר שעל הדירה להימכר קודם לגמר ההליך של איזון המשאבים, הרי שזהו פירוק שיתוף בשלבים. מושג זה הוא למעשה מושג משפטי.

חוק המקרקעין, תשכ"ט–1969 מכיר בהוראת סעיף 37א בעצם זכות שותף לפירוק שיתוף: "כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק שיתוף". לאורך השנים הכריעו בתי המשפט כי פירוק השיתוף אפשרי גם שיעשה בשלבים. בע"א 1692/97 נפסק כי –

"יש להתאים את התביעות לפירוק שיתוף לנסיבות המסוימות של המקרה, ובעיקר להתחשב במורכבות הדיון ובאופן שבו הטיפול או אי הטיפול בפירוק השיתוף עלולים להשפיע על הפתרון הכולל של הסכסוך."

וכן בתמ"ש 18218–10–10 צוטט הש' רובינשטיין:

"בבואו לבחון את סבירות השעייתה של הזכות הקניינית, על ביהמ"ש להתחשב בשורה של משתנים, לרבות הסיכוי להגיע להסדר כולל בתוך זמן סביר, הנזק העלול להיגרם למי מבני הזוג כתוצאה מהעיכוב, השלכות העיכוב על צדדים שלישיים, ושיקולים נוספים לפי הנסיבות הספציפיות."

לפיכך לאור הזמן הרב בו מתנהל התיק כשהאישה מתגוררת בבית הצדדים והבעל מנוע מלהתגורר בו, ולאור העובדה שאיזון המשאבים האחרים שבין הצדדים יכול לערוך זמן רב, אין להשהות פירוק השיתוף בבית.

לאור האמור לעיל, ביה"ד קובע:
א. הדירה ברעננה תימכר מידית ותמורתו תחולק בחלקים שווים בין בני הזוג.
ב. מכיוון שמצב היחסים שבין הצדדים אינו מאפשר טיפול משותף במכירת הדירה, ביה"ד ימנה את באי כוח הצדדים ככונסי נכסים למכירת הדירה.
ג. אם באת כוח האישה תסרב לשמש ככונס נכסים יחד עם ב"כ הבעל, ישקול ביה"ד למנות כונס נכסים חיצוני.
ד. על באת כוח האישה להודיע לביה"ד בתוך שבעה ימים האם תשמש ככונס נכסים למכירת הדירה.

הרב אריה אוריאל

עברתי על דברי הטעם שכתב ידידי הגר"א אוריאל שליט"א ואני בהחלט מסכים עם מסקנותיו, רק ברצוני להוסיף מספר דברים נחוצים.

בענין פירוק שיתוף קודם האיזון, קיים פס"ד של ביהמ"ש העליון, ברע"א 4358/01 (בר אל נ' בר אל), בו סיכם הנשיא (כתוארו אז) השופט א' ברק והתווה את הגישה הראויה בשאלת פירוק שיתוף קודם איזון:

"מהי הגישה הראויה בה צריך לנקוט ביהמ"ש...כאשר הוא מתבקש להורות על פירוק שיתוף בדירת המגורים של בני הזוג המתדיינים בפניו?

הגישה הראויה הינה כי יש לאפשר לביהמ"ש מרווח של גמישות דיונית בבואו להכריע בדבר הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך בין המדיינים בפניו"

דהיינו הפסיקה האזרחית הכירה במקרים בהם ראוי דווקא לקדם את פירוק השיתוף בדירת מגורי הצדדים, אף במחיר של אי־קבלת תמונה כלכלית מלאה, מקרים אלו הוגדרו במקומות בהם ההתדיינות עלולה להיות מורכבת וארוכה, ופירוק השיתוף יסייע להביא פתרון כגון, מקרים בהם הפירוק יסייע להבאת הסדר כולל, או מקרים בהם דחייה של הפירוק תביא ליצירת יתרון לא הוגן לצד שכנגד או גורמת לו להפסדים, או אפילו מספיק שמכבידה על הצד שכנגד.

כפי שכתב גם השופט א' מצא ע"א 1692/97 (גולדברג נ' גולדברג):

"אילו נוכחתי שבני הזוג מצויים לפני מהלך שיוביל, בתוך זמן לא רב לאיזון משאביהם, נוטה הייתי להיעתר לבקשה{ לעכב את פירוק השיתוף בדירת המגורים}. לא משום שסיכוייו של הערעור שבעיניי אינם גדולים, אלא מתוך התחשבות באינטרס של המבקשת להסדר רכושי כולל. אף עלי מקובל שכל אימת שהנסיבות מאפשרות את הדבר, ראוי לדון בפירוק השיתוף בדירתם של בני הזוג, לא כענין נפרד אלא במסגרת בירורן של כלל הסוגיות הרכושיות..."

כלומר, קיימת עדיפות לדון בדירת הצדדים במסגרת בירורן של כלל הסוגיות הרכושיות השנויות במחלוקת בין הצדדים.

עם זאת כאשר קיימות נסיבות מוצדקות יש להפריד את פירוק השיתוף בדירת הצדדים כאלמנט קנייני נפרד.

במקרה הנדון בפנינו קיימות בהחלט סיבות המצדיקות לזרז את פירוק השיתוף בדירת הצדדים, מאחר ודחיית פירוק השיתוף מכבידה מאד על חייו של אחד הצדדים [הבעל] באופן לא הוגן. כמו כן, מונעת ממנו לפרוע את חוב מזונות הילדים שהולך ומצטבר, בפרט כאשר נראה שהדיונים הרכושיים בתיק זה עלולים להימשך זמן רב ופירוק השיתוף בדירת המגורים יזרז את הסדרת יתר הנושאים הרכושיים המצויים בהתדיינות (ראה ע"א 736/85, לזר נ' לזר).

לאור האמור, כאמור אני מצטרף למסקנה שיש לבצע פירוק שיתוף בדירת הצדדים.

לכן קמה לצדדים או לאחר מהם הזכות לדרוש פירוק שיתוף מידית מכוח סעיף 37 לחוק המקרקעין.

יחד עם האמור קיים סעיף 40א (א) לחוק המקרקעין (תשכ"ט־1969) הקובע:

"החליט בית המשפט לפי סעיף 40, על פירוק השיתוף במקרקעין משותפים שהם דירה של בני הזוג המשמשת להם למגורים, בדרך של מכירה, לא יורה על ביצועה והמכירה תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחד המתאים לצרכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאימים לצרכיהם לתקופה שיקבע."

גם סעיף 10א. לחוק המיטלטלין (תשל"א־1971) קובע זאת.

לפיכך, היות ולבני הזוג ילדים משותפים קטינים הנמצאים במשמורתה של האם, ביה"ד חייב במסגרת פירוק השיתוף, ובמקביל להליך עצמו, להקדים ולדאוג למגורם של הקטינים קודם מימוש הפירוק.

לכן מימוש פירוק השיתוף ייעשה רק לאחר שימצא מדור ראוי לקטינים המניח את דעתו של ביה"ד.

לאור האמור, יש להוסיף למסקנות שכבר נקבעו כדלהלן:
א. כאמור, ביה"ד ימנה את ב"כ הצדדים למכירת דירת הצדדים.
ב. במקביל לאמור בסעיף א', ימנה ביה"ד כונס נכסים מטעמו שתפקידו יהיה להיות אחראי למציאת פתרון הולם למגורי הקטינים יחד עם אמם, שיניח את דעת ביה"ד.
ג. הליך פירוק השיתוף בדירת הצדדים, יחל מיד עם מתן החלטה זו, אולם הוא לא ימומש כל עוד יבוצע האמור בסעיף ב'.
ד. ביה"ד יוציא החלטה נוספת לאחר הודעת ב"כ האישה בתוך שבעה ימים, כאמור במסקנות.

הרב אברהם מייזלס

מצטרף למסקנות.

הרב שלמה שפירא – אב"ד

לאור האמור פוסק ביה"ד כדלהלן:
א. דירת הצדדים ברעננה, תימכר ותמורתה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים.
ב. זכות הצדדים לרכוש האחד את חלקו של השני בדירה. לאשה עומדת זכות ראשונית לרכישת חלקו של הבעל.
ג. ביה"ד ממנה את ב"כ הצדדים ככונסי נכסים למכירת הדירה.
ד. במידה וב"כ האשה תסרב לשמש ככונסת נכסים, ישקול ביה"ד למנות כונס נכסים חיצוני. על ב"כ האשה להודיע לביה"ד על הסכמתה בתוך שבעה ימים.
ה. במקביל לאמור בסעיף ג', ימנה ביה"ד כונס נכסים מטעמו שתפקידו יהיה להיות אחראי למציאת פתרון הולם למגורי הקטינים יחד עם אמם, שיניח את דעתו של ביה"ד.
ו. הליך פירוק השיתוף בדירת הצדדים יחל מיד עם מתן החלטה זו, אולם ההליך לא ימומש כל עוד לא יבוצע האמור בסעיף ה'.
ז. ביה"ד יוציא החלטה נוספת לאחר הודעת ב"כ האשה כאמור בסעיף ד'.

ניתן ביום כ"ג בשבט התשע"ו (02/02/2016).

הרב שלמה שפירא – אב"ד הרב אברהם מייזלס הרב אריה אוריאל