 |  |  |  |  |
| | | | | |
תאונות דרכים - עורך דין ליאור לב
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים:
באופן כללי בדיני הנזיקין אין מטרת החוק הינה לפצות בגין כאב/סבל אלא, בחינת הסכום המגיע על מנת להשיב את המצב לקדמותו קרי: להמחשה כמה אחוזי נכות נגרמו לנפגע ובהתייחס ליכול ההשתכרות שלו על מנת לחשב את גובה הפגיעה התפקודית של התובע.
(תיקון 4, תשמ"ג 1983) יצר שינוי בהגדרה וערך אבחנה בין:
"רכב מנועי": שעיקר ייעודו לשמש תחבורה יבשתית, הסעת בני-אדם או מטענים מנקודה לנקודה,
למעט חריגים כגון: עגורן ודחפור,וכן כלי שיט וטיס;
לבין: "רכב": שהינו מונח הנתון לשינוי מעת לעת, וזאת בשל ההתפתחויות הטכנולוגיות
ע"א 133/79 בוכמן נ' אלנסארה). בית המשפט העליון קבע כי משמעות הביטוי "רכב"
בחוק הפיצויים יחול בין אם הרכב היה על כביש, בשדה או על מסילה.
כיסא גלגלים, מדרגות נעות ועגלת נכים הוצאו מגדר החוק.
ושוב, חייב להיאמר כי ההנחה היא שהטכנולוגיה תיצור בעתיד הגדרות אחרות.
ע"פ החוק, תאונת דרכים הינה:
"מעשה בו אירע נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה, למעט אם ארע כתוצאה
ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגוף או לרכוש".
כתוצאה מחוק זה נחקק תיקון מס' 8, שנת תשנ"א-1990 בו נכללה הבהרה לפיה לא יראו כתאונת דרכים אירוע שהינו תוצאה ממעשה שנעשה במתכוון (ראו למשל מקרה שולמן, שניתן ע"י כבוד השופט גולדברג).
אירוע של "התפוצצות/התלקחות רכב ייראה כתאונת דרכים "אף אם אירעו ע"י גורם שמחוץ לרכב" (השופט בך במקרה לסרי) ולפיכך, גם פגיעת ברק ברכב תחשב לתאונת דרכים.
פיגוע איבה: עשוי אף הוא להיכלל תחת הגדרת תאונת דרכים, למשל במקרה בו כתוצאה מיידוי אבנים לעבר מכונית, הנהג האיץ עקב פגיעה ברכב או בניסיון להימנע מהפגיעה כאמור, איבד שליטה ורכבו התהפך ונוסעי הרכב נפגעו.
נזק גוף: "מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי, לרבות פגיעה בהתקן הדרוש לתפקוד אחד מאברי הגוף שהיה מחובר לגוף הנפגע בעת אירוע תאונת הדרכים".
בנוסף, אם הנפגע הגיע לבי"ח ושם קיבל טיפול רשלני, הרי התאונה תחשב לאירוע הראשוני, כלומר יש קשר סיבתי-עובדתי בין שני האירועים. במילים אחרות, הנהג הפוגע אחראי גם לנזקים האחרים והמאוחרים שנגרמו לנפגע כתוצאה מהטיפול הרשלני.
סעיף 2 לחוק הפיצויים קובע כי האחריות לפצות את הנפגע בנזק גוף שנגרם לו עקב תאונת דרכים הינה על הנהג הפוגע גם אם הוא אינו בעל הרכב, ובמידה והשימוש ברכב ע"י הנהג הפוגע נעשה בהיתר בעליו של הרכב, אזי גם עליו יחול האחריות שכן הוא זה שהתיר את השימוש ברכב.
מה קורה אם לנהג הפוגע אין כיסוי ביטוחי: מי שנפגע בתאונת דרכים וזכאי לפיצויים, ואין לו אפשרות לתבוע פיצוי מאת מבטח (כי לא הצליח לקחת את פרטי הפוגע מסיבות כאלה ואחרות ו/או אם נהג הרכב הפוגע לא רכש ביטוח חובה), יכול לפנות לקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים "קרנית" ולתבוע ממנה את הפיצוי המגיע לו (ע"א 502/84 "קרנית" נגד נ' הורביץ 26.2.87 פורסם בנבו).
זכאות צד שלישי: הגבלתו של הכיסוי הביטוחי תביא תוצאה שונה כאשר מדובר בזכאותו של צד ג' לפיצויים בהשוואה לנהג התובע מכוח הביטוח האישי. צד שלישי שיש לו תביעה לפיצויים בגלל היקף הפוליסה, עומדת לו זכותו לתבוע את "קרנית" מכוח סעיף 12 לחוק הפיצויים.
ע"פ סעיף 7 לחוק הפיצויים נשללת זכאותם של נפגעים לפי הפירוט הבא:
- מי שגרם לתאונה במכוון,
- מי שעשה שימוש ברכב ללא רשות,
- מי שנהג ברכב ללא רישיון,(להוציא נהג שפג תוקף רישיונו מכיוון שלא שילם את האגרה),
- מי שהשתמש ברכב לצורך ביצוע פשע,
- מי שנהג ברכב ללא ביטוח,
- מי שנתן רשות לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח ונפגע בגלל התאונה.
"נפגע" הוא "אדם שנגרם לו נזק-גוף בתאונת דרכים, למעט אם נגרם מפגיעת איבה כמשמעותה בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה תש"ל 1970". מי שנגרם לו נזק כספי אינו נקרא נפגע. כאשר נפגע הנהג בתאונה, אזי יתבע את המבטח שלו, אם היה נוסע נוסף ברכב ונפגע, הנוסע יתבע את הנהג וגם את מי שהתיר שימוש ברכב.
כאשר ישנם מספר כלי רכב שהיו מעורבים בתאונה, כל נהג יהיה אחראי לנזקים שנגרמו לנוסעיו. אדם שנפגע בתאונת-דרכים כאשר נהג ללא ביטוח – אינו זכאי לפיצויים ע"פ חוק.
נוסע ברכב שנפגע בתאונת-דרכים כשידע שאין ביטוח, יפוצה ע"י חב' קרנית.
נהיגה עם רישיון זר: ניתן להשתמש ברישיון זר במשך תקופה של שלושה חודשים מיום שהגיע ארצה לפי תקנה 567 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, יחד עם זאת מי שהוציא רישיון בחו"ל חייב ברישיון ע"פ פקודה עם הקלות מסוימות למי שבידיו רישיון בינלאומי.
פסילת רישיון: במקרה בו נפסל אדם מלהחזיק רישיון נהיגה, הפסילה תיכנס לתוקף רק החל מהרגע בו הפקיד הנהג את רישיונו בבית המשפט (בש"פ 21199/03 רונן מאיר נ' מדינת ישראל, 8.4.03).
מומחה רפואי: לגבי פיצויים שעילתן תאונות דרכים, נקבע ע"י המחוקק ומתקין התקנות הליך המסדיר את הוכחת הנזק הרפואי. המומחה הרפואי מטעם בית-המשפט רשאי לדרוש מן הנפגע שיעמוד לבדיקה, והאחרון רשאי לסרב אם לדעתו יש בבדיקה זו סכנה לבריאותו.
פסילת מומחה: ניתן לעתור לפסילתו של מומחה רק אם המומחה עצמו נהג במשוא פנים ובחוסר מקצועיות לדוגמא:
טיפל בנפגע לפני המינוי כמומחה מטעם בית – המשפט ו/או אם המומחה הינו בעל קירבה משפחתית לבעל-הדין, לפרקליט או לעד מרכזי – כל אלה עלולים לפסול אותו או את חוות דעתו.
נכות רפואית/פגיעה תפקודית, והשכר הממוצע במשק: במקרים בהם לא ניתן לאמוד את בסיס ההשתכרות לולא התאונה, יועמד סכום ההשתכרות על גובה השכר הממוצע במשק לפי הפרסומים הרשמיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. במקרים בהם ידועים בביטחון כישוריו, השכלתו הרקע והנטייה המיוחדים של הנפגע, ניתן יהיה לחרוג מן הסטטיסטיקה בנושא השכר הממוצע במשק.
שכר טרחת עו"ד: לא יעלה על 13% מסכום הפיצוי ובמקרה של פשרה יהיה שכר טרחת עורך הדין על סך של 11%, בהתאם לנסיבות. יובהר כי בתיק ספציפי בו גבה עוה"ד שכ"ט הגבוה מהסכום דלעיל, הרי שבית המשפט לא חייב את עוה"ד להחזיר את החלק שנגבה ביתר אלה הביא את הצדדים לידי פשרה.
מס על חישוב הפיצויים: הפיצויים בגין "הפסד השתכרות" או "אובדן כושר השתכרות" פטורים ממס-הכנסה ע"פ סעיף 9(7) לפקודת מס הכנסה, הפוטרת ממס כל סכום הון אשר התקבל כפיצויים כוללים על מוות או חבלה. שיעור המס בגין רכיבים חייבים במס שינוכו מבסיס חישוב הפיצויים ייקבע מיום קביעתם של הפיצויים ותקרת הניכוי היא 25%.
לפי חוק הפיצויים, גם לנתבע נתונה הזכות לבקש מינוי מומחה מטעם בית המשפט, כל עוד לא ביקש כבר התובע מינוי מומחה באותו נושא והמינוי בא לשם קבלת חוות דעת לעניין מצבו של הנפגע עצמו (רע"א8796/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' בן יאיר, פ"ד נד(2)460 (2000).
נפגע תאונת דרכים שהוכרה כתאונת-עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי, זכאי לכל הריפוי, החלמה, שיקום רפואי ומקצועי מביטוח לאומי. ע"פ סעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי, כולל הריפוי גם אישפוז, תרופות, מכשירים אורטופדיים, תיקונם והחלפתם, וכן כולל גם טיפול פיסיקלי ופיסיותרפי (סעיף 89 לחוק ההנ"ל).
